×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא נדרים כ״ב.גמרא
;?!
אָ
אִילּוּ לָא חֲמָאת בָּהּ אִימַּהּ מִילִּין דַּעֲזִיבָה בִּכְדִי לָא אַדַּרְתַּהּ מִי אַדַּרְתַּהּ אֲמַרָה לֵיהּ לָא וְשַׁרְיַיהּ. בַּר בְּרַתֵּיה דר׳דְּרַבִּי יַנַּאי סָבָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי יַנַּאי סָבָא אֲמַר לֵיהּ אִילּוּ הֲוָה יָדְעַתְּ דְּפָתְחִין פִּינְקְסָךְ וּמְמַשְׁמְשִׁין בְּעוֹבָדָךְ מִי נְדַרְתְּ אֲמַר לֵיהּ לָא וְשַׁרְיֵיהּ. אָמַר ר׳רַבִּי אַבָּא מַאי קְרָאָה {משלי כ׳:כ״ה} וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר ואע״גוְאַף עַל גַּב דִּפְתַח ר׳רַבִּי יַנַּאי לֵיהּ אאֲנַן לָא פָּתְחִינַן לֵיהּ בְּהָא. בוְלָא פָּתְחִינַן בְּהָדָא אַחְרָנִייתָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מַאי פְּתַח לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְהָהוּא סָבָא {משלי י״ב:י״ח} יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא כׇּל הַבּוֹטֶה רָאוּי לְדוֹקְרוֹ בְּחֶרֶב אֶלָּא לְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא. וְלָא פָּתְחִינַן בַּהֲדָא אַחְרָנִייתָא דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי נָתָן אוֹמֵר גהַנּוֹדֵר כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה וְהַמְקַיְּימוֹ כְּאִילּוּ מַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן בְּרֵישָׁא פָּתְחִינַן בְּסֵיפָא אַבָּיֵי אָמַר פָּתְחִינַן רָבָא אָמַר לָא פָּתְחִינַן. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּהָדֵין לִישָּׁנָא רַב טַבְיוֹמֵי מַתְנֵי הָכִי בְּסֵיפָא לָא פָּתְחִינַן בְּרֵישָׁא אַבָּיֵי אָמַר פָּתְחִינַן רָבָא אָמַר לָא פָּתְחִינַן דוְהִלְכְתָא לָא פָּתְחִינַן לָא בְּרֵישָׁא וְלָא בְּסֵיפָא. הוְלָא פָּתְחִינַן בְּהָא נָמֵי דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל ואַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּימוֹ נִקְרָא רָשָׁע אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מַאי קְרָא {דברים כ״ג:כ״ג} וְכִי תֶחְדַּל לִנְדּוֹר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא וְיָלֵיף חֲדָלָה חֲדָלָה כְּתִיב הָכָא כי תֶחְדַּל לִנְדּוֹר וּכְתִיב הָתָם {איוב ג׳:י״ז} שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רוֹגֶז. אָמַר רַב יוֹסֵף אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא כְּנִדְרֵי כְשֵׁרִים לֹא אָמַר כְּלוּם כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים נָדַר בְּנָזִיר וּבְקׇרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל הַכּוֹעֵס כׇּל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {קהלת י״א:י׳} וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ וְאֵין רָעָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ט״ז:ד׳} כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטוֹת בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ח:ס״ה} וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ הֱוֵי אוֹמֵר אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִיּוֹת. עוּלָּא בְּמִיסְּקֵיהּ לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל אִיתְלְווֹ לֵיהּ תְּרֵין בְּנֵי חוֹזָאֵי בַּהֲדֵיהּ קָם חַד שַׁחְטֵיהּ לְחַבְרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ לְעוּלָּא יָאוּת עֲבַדִי אֲמַר לֵיהּ אִין וּפְרַע לֵיהּ בֵּית הַשְּׁחִיטָה כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן א״לאֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם אַחְזִיקִי יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה א״לאֲמַר לֵיהּ נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ. קָא תָמַהּ רַבִּי יוֹחָנָן מִכְּדִי כְּתִיב וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז בְּבָבֶל כְּתִיב א״לאֲמַר לֵיהּ הָהוּא שַׁעְתָּאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אילו לא חמאת [היתה רואה] בה אימה מילין דעזיבה [דברים גרועים שראוי לעוזבם]בכדי [לחינם] לא אדרתה [היתה מדירה אותה]! אם היית חושבת על כך בשעת הנדר מי אדרתה [האם היית מדירה אותה]? אמרה ליה [לו]: לא, ושרייה [והתיר אותה]. מסופר: בר ברתיה [בן בתו] של ר׳ ינאי סבא [הזקן] אתא לקמיה [בא לפני] סבו ר׳ ינאי סבא שיתיר לו נדר, אמר ליה [לו]: אילו הוה ידעת [היית יודע] שבשעה שאתה נודר דפתחין [שפותחים] בשמים את פינקסך וממשמשין (ומפשפשים) בעובדך [במעשיך] מה טיבם, מי נדרת [האם היית נודר]? אמר ליה [לו]: לא, ושרייה [והתירו]. אמר ר׳ אבא: מאי קראה [מהו הכתוב] המרמז לענין זה — שנאמר: ״ואחר נדרים לבקר״ (משלי כ, כה), שאחרי שאדם נודר מבקרים בשמים את מעשיו. ומעירים: ואף על גב [ואף על פי] שפתח ר׳ ינאי ליה [לו] בפתח זה — אנן [אנו] לא פתחינן ליה [פותחים לו] לאדם הנודר בהא [בזה], לשאול אם אינו מתחרט עליהם משום שהנודר נבדק בידי שמים, כי יש לחשוש שאם יישאל אדם על נדרו כך, יתבייש לומר שאינו מתחרט ויאמר שלא כנכון, שהוא מתחרט. וכן לא פתחינן [פותחים אנו] בהדא אחרנייתא [בזו האחרת] שאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: מאי [במה] פתח ליה [לו] רבן גמליאל לההוא סבא [לזקן אחד] שנדר נדר, ובא לפניו כדי להתירו, אמר לו: נאמר ״יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא״ (משלי יב, יח), ופירושו: כל הבוטה, כלומר כל המוציא מפיו ביטוי של נדר — ראוי לדוקרו בחרב, אלא שיש לפניו דרך אחרת — לשון חכמים מרפא, שמתירים לו החכמים את נדרו. וגם בדבר זה אין פותחים. ולא פתחינן [פותחים אנו] לנודר בהדא אחרנייתא [בזו האחרת], דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ נתן אומר: הנודרכאילו בנה במה שלא במקום המקדש, והמקיימו את הנדר הזה — כאילו מקריב עליו קרבן, שהרי לא זו בלבד שנדר, אלא אף גומר את המעשה, ומקיים את מה שנדר. ברישא פתחינן דבר הראשון אנו פותחים] ואומרים לו לאדם שנדר: דע לך שכל הנודר עושה מעשה רע כבונה במה. ואילו בסיפא ענין האחרון] שהמקיים את הנדר כאילו מקריב עליו קרבן נחלקו חכמים, אביי אמר: פתחינן [פותחים אנו], ורבא אמר: לא פתחינן [פותחים אנו] בפתח זה. רב כהנא מתני לה להא שמעתא בהדין לישנא [היה שונה את השמועה הזו בלשון זו] שאמרנו. ואילו רב טביומי מתני הכי [היה שונה אותה כך]: במה שכתוב בסיפא לא פתחינן [בסוף אין אנו פותחים] לכל הדעות, שאין אומרים לו לאדם שהמקיים נדר עושה מעשה רע. ואילו לגבי הנימוק שברישא [בהתחלה] נחלקו, אביי אמר: פתחינן [פותחים אנו] בזה, רבא אמר: לא פתחינן [פותחים אנו]. ומסכמים, והלכתא [וההלכה היא]: לא פתחינן [פותחים אנו] לא במה שכתוב ברישא [בתחילה] ולא במה שכתוב בסיפא [בסוף]. ועוד: ולא פתחינן [פותחים אנו] בהא נמי [גם כן בזה] של שמואל. שאמר שמואל: הנודר נדר, אף על פי שמקיימו — נקרא רשע. אמר ר׳ אבהו: מאי קרא [מהו הכתוב] המלמד על כך — שנאמר: ״וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא״ (דברים כג, כג), ויליף [ולומד] ״חדלה״ ״חדלה״ בגזירה שווה; כתיב הכא [נאמר כאן] ״וכי תחדל לנדר״ וכתיב התם [ונאמר שם] ״שם רשעים חדלו רגז״ (איוב ג, יז), לומר שהנודר ומקיים עושה בזה ענין של רשע. אמר רב יוסף: אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] דבר זה במשנה מפורשת: האומר שהוא נודר ״כנדרי כשרים״ — לא אמר כלום, ״כנדרי רשעים״ — נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה. ומכאן יש ללמוד שנדר הוא מעשה רשעים. א אגב הזכרת הכתוב ״שם רשעים חדלו רוגז״, מביאים מה שאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, לפי שהכעס גורם לו לעבור על עבירות חמורות, שנאמר: ״והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך״ (קהלת יא, י), ואין ״רעה״ האמורה אלא גיהנם, שנאמר: ״כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה״ (משלי טז, ד), כלומר, בסופו של דבר, יומו של הרשע מגיע בגיהנם. ולא עוד אלא שכל הכועס מחלות התחתוניות (טחורים) שולטות בו, שנאמר: ״ונתן ה׳ לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש״ (דברים כח, סה), איזהו דבר, מחלה, שמכלה את העינים בכאב ומדאיב (ומצער) את הנפש — הוי אומר — אלו התחתוניות. מסופר: עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין [בעלייתו לארץ ישראל התלוו לו שני] אנשים מבני חוזאי בהדיה [יחד איתו]. בתוך קטטה שהיתה ביניהם קם חד שחטיה לחבריה [עמד אחד ושחט את חבירו]. אמר ליה [לו] הרוצח לעולא: יאות עבדי [יפה עשיתי]? אמר ליה [לו]: אין [כן], ופרע ליה [ופתח לו] את בית השחיטה, כלומר, חתוך אותו עוד כדי שימות מהר. כי אתא לקמיה [כאשר בא עולא לפני] ר׳ יוחנן וסיפר לו על כך, אמר ליה [לו]: דלמא [שמא] חס ושלום אחזיקי [החזקתי] ידי עוברי עבירה בזה שאמרתי לו דברים אלה? אף על פי שמחמת האימה שיהרגהו אמר כך. אמר ליה [לו]: נפשך הצלת בכך, שמותר לו לאדם לומר דברים כאלה כדי להציל את עצמו ממוות. לעצם הסיפור הזה קא תמה [היה תמה] ר׳ יוחנן: מכדי כתיב [הלא נאמר] בפרשת הקללות: ״ונתן ה׳ לך שם לב רגז״ (דברים כח, סה) ודבר זה הלא בבבל כתיב [נאמר], ששם במקום הגלות יש לב רגז וכועס, ואיך ייתכן שבארץ ישראל יזדמן שיכעס אדם כל כך עד שירצח את חבירו? אמר ליה [לו] עולא: ההוא שעתא [באותה שעה] שאירע הדברמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144